גלזורה עצמאית

הזיגוג בדרך כלל משמש כחומר גימור למשטחים קרמיים, דבר היוצר שדה ביטוי עשיר לאמני הקרמיקה, כשכבה משלימה ליצירה.
הפרויקט מבקש להפריד בין הגלזורה, המשמשת את התעשייה הקרמית לגימור, ובין כלי החרס ולעבוד איתה באופן עצמאי, כחומר עיקרי ולא משני ושם דגש על שריפת הגלזורה בטמפרטורות שונות .
במהלך העבודה גילה יוסף בפינת התזת הגלזורה בסטודיו גוש של גלזורה צבעונית שהצטבר על שולחנו ובחר להשתמש בחומר שהצטבר כנקודת מוצא למחקר. הדבר מניב אקראיות בחומר הגלם שהוא גושי הגלזורה ובשכבתיות שלו, לפיכך התוצאות מפתיעות כל פעם מחדש. הוא החל להכין צבעים שונים מגלזורה שיאפשרו לו לעבוד בטכניקות שונות, פעולות אלא מצריכות מחשבה חדשה, ציוד חדש, חומרים חדשים, כמו גם ידע ומדע בתחום הגלזורה מתוך הניסיון להכין חומרים חדשים ולקבל תוצאות חדשות שיתאימו לעבודה בפרויקט.
תוך בחירה בכמה חומרים שונים ומתוך חקירת החומרים עולות תוצאות ומחשבות חדשות שמאפשרות ליוסף לחשוב בזווית אחרת. הוא חזר שוב לחבר בין חומר הגלזורה ובין הגוף הקרמי וראה שההפרדה ביניהם לא כל כך מעניינת ולא הניבה תוצאות משמעותיות. לאחר מכן תכנן תהליך אחר במרכיבי החומרים, התחיל לעבוד בשני חומרים והפך את התפקידים של החומרים - אם למוצר הקרמי יש משמעות לפי הצורה של הגוף הקרמי שעשוי מחרסינה והזיגוג מהווה שכבה דקה כאן המהלך הוא הפוך ונותן משמעות לגלזורה שתהיה היא העבודה בעצמה.
בסופו של דבר בפרויקט עבד יוסף עם כלי חרס מקומיים המיוצרים על ידי חברון, אלו כלים בהם לרוב לא משתמשים בצבעי זיגוג ולכן התאימו בכדי ליצור מהם את המשטח בו הוא ישתמש בטכניקות הזיגוג שלו, כנקודת המפגש בין החומר הקיים המיוצר על ידי חברון והזיגוג של האמן.